הלכה: כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת כול'. כְּתִיב אִישׁ כִּי יִדּוֹר נֶדֶר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נֶדֶר. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים. אוֹ הִשָּׁבַע. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁבוּעָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁבִּיטּוּיֵי שְׁבוּעָה כַּשְּׁבוּעָה. גָּרַשׂ רֹאשָׁה דִּנְדָּרִים קַדְמִיתָא עַד דְּמָטֵי אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִּבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר. מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב איש כי ידור נדר וכו'. כתובה בריש נדרים כדמציין הש''ס גופיה עד תני כל וכו' ושם מפורש:
משנה: 1a כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. הָאוֹמֵר אֱהֵא הֲרֵי זֶה נָזִיר אוֹ אֱהֵא נָוֶה נָזִיר. נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי כָּזֶה הֲרֵינִי מְסַלְסֵל הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵי עָלַי צִיפֳּרִים רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נָזִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
אינו נזיר. והלכה כחכמים שאינו נזיר אבל מביא צפרים לשלם נדרו:
רבי מאיר אומר נזיר. הואיל ונזיר עובר לפניו וצפרים קרבן נזיר שנטמא הם מוכיחין הדברים דהרי עלי צפרים לנזירות קאמר:
הרי עלי צפרים. שתי תורים או שני בני יונה והם קרבן נזיר שנטמא וכגון שנזיר עובר לפניו:
הריני מסלסל. מחליק בשער מכלכל מגדל שער ודוגמתו משתכלכל העטרה משיגדל שער הערוה ודוקא כשתופס בשערו ודעתו לנזירות:
נזיק נזיח פזיח. לשונות של אומות העולם הן שקורין כך לנזיר ולשונם קרוב ללשון של ישראל ומיקרו כינוי נזירות:
אהא נאוה נזיר. שהיה תופס בשערו ואומר אהא נוה משמע אהיה נאה בגדול שער זה ואם נתכוין לכך ה''ז נזיר אע''פ שלא פירש שאלו וכיוצא בהם ידות לנזירות הן והוי כנזירות:
האומר אהא. שראה נזיר עובר לפניו ואמר אהא אע''פ שלא אמר אהא כזה אם נתכוין להיות נזיר כמותו ה''ז נזיר:
האומר אהא. לאו כינוי הוא אלא יד מיקרו כמו בית יד שהכלי נאחז בו כך הנדר נתפס בלשון זה ומפרש בבבלי דמתני' חסורי מחסרא והכי קתני כל כינוי נזירות כנזירות וכל ידות נזירות כנזירות אלו הן ידות נזירות האומר אהא אהא נאוה ואלו הן כינוי נזירות נזיק נזיח פזיח:
מתני' כל כינוי נזירות. דבר שאינו עיקרו של שם מיקרי כינוי כמו המכנ' שם לחבירו:
הריני כזה. ורומז לנזיר שכנגדו:
נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּירְרוּ לָהֶן רִאשׁוֹנִים אֵין רְשׁוּת לְבִירְייָה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִייָה. רָזִיחַ הָזִיחַ. אָמַר רִבִּי שִׁילָא. לְשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּירְרוּ לָהֶן מִשְׁנִיּוֹת אֵין רְשׁוּת לְבִירְייָה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. חֶרֶס. לֹא חַסְפָּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן גְּבוֹהַּ הוּא. הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרַח וגו'. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְשׁוֹן אוּמּוֹת הָעוֹלָם הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן נֵיוַותַּי הוּא. דִּינוּן קָרֵיי לְחַסְפָּא כַסְפָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִרְאִין דְּבָרִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִין לְנָזִיר נָזִיק אָנוּ אוֹמְרִים. נְזִיר פְּסִילִים אֵינוֹ נָזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
לשונות שביררו להן ראשוני'. שבדו להן חכמים ואין רשות להוסיף עליהן:
והתני ר''ח רזיח הזיח. נמי כינוים הן דקס''ד ראשונים דוקא קאמר:
לשונות שביררו להן משניות. ותוספתא דר''ח נמי בכלל ועליהן קאמר רבי יוחנן אין רשות להוסיף עליהן:
והתני בר קפרא חרס. נמי כינוי לקרבן הוא ומאי לאו חספא קאמר כו' כדאיתא בפ''ק דנדרים הלכה ב' עד נזיר פסילים אינו נזיר ושם מפורש:
אוֹ אֱהֵא נָוֶוה. נָזִיר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּשֶׁאָמַר נָוֶה. הָדָא הִיא קַדְמִייָתָא. אִם בְּתָפוּס בִּשְׂעָרוֹ. וְהָתַנִּינָן. הֲרֵינִי כָּזֶה. וּמִדְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. אִם בְּתָפוּס בִּשְׂעָרוֹ וְהוּא אָמַר. הֲרֵינִי כָּזֶה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. אֵין נָאֶה כַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
או אהא נווה נזיר מה אנן קיימין. מתני' אם בשאמר נווה כלומר אי כדקתני שאמר אהא נווה:
הדא היא קדמייתא. הא מרישא שמעינן לה דמאי שנא אם אמר אהא בראה נזיר עובר לפניו או אם אמר אהא נווה דהא ודאי בשאין נזיר עובר לפניו לא מוכחא מידי דדילמא אתנאה במצות קאמר וע''כ בשהנזיר עובר כדמפרש רבי יוסי ברבי בון אם כן היינו רישא:
אם בתפוס בשערו. מיירי וקמ''ל דאף על פי שאין נזיר עובר לפניו מהני:
והתנינן. בסיפא הריני כזה:
ומדרבי יוסי בר חנינא. כלומר וכדקאמר רבי יוסי בר חנינא לקמן דדוקא אם תפוס בשערו והוא אמר הריני כזה ומשמע הא בנווה לא בעינן תפוס בשערו:
אלא כן אנן קיימין. לעולם בשנזיר עובר לפניו ולא תימא בשאמר אהא נווה דאם כן היינו קדמייתא אלא באומר אין נאה כזה דמהו דתימא אין זה נאה קאמר קמ''ל דלשבת קאמר אין נאה אלא כזה:
אֱהֵא. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁרָאָה נְזִירִין עוֹבְרִין. וְאָמַר נָוֶוה מָהוּ. וְזֶה מַלְעִיג עֲלֵיהוֹן. אוֹ אֱהֵא כְּמוֹתָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֶׁם שְׁמוּאֵל. הַלְּוַאי אֱהֵא כְּמוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אהא. הא דקתני במתניתין אהא הרי זה נזיר:
בשראה נזירין עוברין. לפניו דמוכחא מילתא דנתכוין לשם נזירות ואע''פ שלא הוציא בשפתיו לשון נזירות ממש פיו ולבו שוין קרינן ביה אבל אם אין נזיר עובר לפניו לאו כלום הוא דאמרינן דילמא אהא בתענית קאמר:
ואמר נווה מהו. ובעי הש''ס ואם אמר נווה בשראה נזירים עוברין מהו:
וזה מלעיג עליהון. מי אמרינן דדרך לעג אמר כן או נאוה דרך שבח ואהא כמותן קאמר ופשיט לה רבי יוסי ברבי בון בשם שמואל דהלואי אהא כמותן קאמר:
תַּנֵּי. כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא לוֹקֶה. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא לוֹקֶה. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. סְפֵק נְזִירוּת מוּתָּר. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא לוֹקֶה. מָה נָן קַייָמִין. 1b אִם בְּמִתְכַּוֵּן לִיזוֹר. אֲפִילוּ אָמַר. שֶׁאַזְכִּיר פַּת אֱהֵא נָזִיר. נָזִיר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִיזוֹר. אַף עַל גַּב שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו לֹא יְהֵא נָזִיר. כָּךְ אִם הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהִזְכִּיר נָזִיר נָזִיק. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין. בְּאוֹמֵר. אֶחָד מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ נָזַרְתִּי. אִם תּוֹפֵשׂ אֶחָד מֵהֶן נְזִירוּת תָּחוּל עָלָיו נְזִירוּת. וְאִם לָאו לֹא תָּחוּל עָלָיו נְזִירוּת. אָמַר לוֹ. שְׁמוֹר וְשָׁמַעְתָּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמור לו שמור ושמעת. כלומר אומרים לו שהנזירות חלה בלשונות אלו ושמור ושמעת מה שקבלת עליך:
אלא כן אנן קיימין באומר. שמתחלה כשהזכיר לשונות הללו על מנת כן היה דעתו אם ראוין לתפוס בהן נזירות יהא נזיר ואם לאו לא:
כך אם היה קורא בתורה. כלומר דדמי ממש כמו שהוא קורא בתורה נזיר או נזיק דרך לימוד וכי ס''ד דיהא נזיר:
אם בשאינו מתכוין ליזור. שאומר לא היתה כונתו על נזירות אלא שהוציא כך מפיו דרך דיבור בעלמא א''כ אע''ג שהוציא לשון נזירות ממש מפיו לאו כלום הוא דהא בעינן שיהא פיו ולבו שוין:
אפי' אמר שאזכיר פת. כלומר מאי שנא הני אפי' אמר אם אזכיר פת או איזה דבר דעתי על נזירות ודאי נזיר הוא:
אם במתכוין ליזור. שאומר שכונתו היה לקבל עליו נזירות בלשונות הללו:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן הני כינויי נזירות דקתני במתני':
אע''ג דרבי יהודה אמר. לקמן בפ''ב גבי אמר אמרה פרה וכו' ספק נזירות מותר דס''ל כר''ט לא ניתנה נזירות אלא להפלאה לא אמר אלא לקרבן אבל מודה הוא לענין מלקות שהוא לוקה:
אע''ג דר''ש אומר אינו מביא קרבן. לקמן בפ''ב הלכה ג' יודע אני שיש נזיר אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ה''ז אסור ור''ש מתיר וקאמר דלא אמר רבי שמעון אלא לענין קרבן אבל מודה הוא שהוא לוקה:
אע''ג דרבי יוחנן אמר. בנדרים שם דאין לוקין על האיסרות על הקונמות דלא קאי עלייהו אלא באיסור בל יחל מודה הוא הכא בלאו דנזירות שהוא לוקה:
ולוקין עליהן. אם קיבל עליו נזירות בכינוי ועבר לוקה עליו כמו בל' נזירות גופיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source